חברה חדשה שואלת בפורום:
קצת לא ברור לי הנושא של אהבה לעצמי בתוכנית. מד אחד מדברים הרבה על אהבה וקבלה עצמית, ומצד שני כל הזמן מחפשים פגמי אופי. איך אני יאהב את עצמי כשאני "חולה" ו"פגומה"?
בעבר דווקא מאוד אהבתי את עצמי. הייתי מעריכה ומחזיקה את עצמי ואת היכולות שלי. בזמן האחרון אני הרבה פחות…
חברה ותיקה מגיבה:
לכל דבר בעולם האנושי שלנו יש נקודות חולשה ופגמי אופי. לכל אדם, לכל חיה, ואפילו לכל דומם.
אביא דוגמא: היה היה בצד של שביל, בכפר קטן עץ. חסון, תמיר, יפהיפה. היה לו עלים ירוקים ויפים שנתנו צל, וביניהם פרות כתומים ועסיסיים של שסק. יום אחד ראה העץ ילד קטן שקיפץ על השביל. גם העץ רצה לקפץ ביחד איתו. אבל הוא לא היה יכול. הוא היה נטוע בשורשים שלו לאדמה.
"אני פגום" הוא חשב. "אני חולה. אני מוגבל" והוא לא אהב את עצמו.
ביום השני ראה העץ את הילד הולך ובידו תפוח. "אני אוהב תפוח" אמר הילד. העץ הביט על ענפיו וראה שלו אין אפילו תפוח אחד. למה אני לא מצמיח תפוח ירוק ומבריק? למה כל מה שאני מצליח זה רק להוציא פרי קטן רך וכתום כזה?
"אין!" הוא חשב "אני פגום. אני חולה". והוא לא אהב את עצמו.
חבל. כי הוא עץ שסק ומתנהג כמו עץ שסק.
גם אני אישה ומתנהגת כמו אישה. אז דבר ראשון אני לא מחפשת כל הזמן פגמי אופי. מה שכן כדאי לי לעשות זה חשבון נפש.
מה זה אומר חשבון נפש? "חשבון נפש כשהוא כתוב, מביא בעקבותיו הארה ותמורה. זה עזר לי לכתוב את רגשותי כלפי מצבים במקום על התקריות עצמן. רגשותי אינם טובים ואינם רעים: הם פשוט עושים אותי כפי שאני באמת. אני מסוגלת לקבל את עצמי, למרות שאיני יכולה לקבל תמיד את מה שאחרים רוצים שאהיה". (תכנית להתקדמות. חשבון הנפש של הצעד הרביעי באל-אנון).
אם מיודענו השסק היה עושה חשבון נפש הוא היה אומר משהו כזה: אני עץ שסק. מניב שסק, נטוע חזק במקומי, יציב בפני רוחות, לא יכול לקפוץ, אש מדליקה אותי, יכול לתת צל. וכו' וכו'. ההכרה שלו בעצמו נותנת לו את היכולת לקבל את עצמו ולאהוב את עצמו, בלי קשר ל"פגמי האופי" שלו. וכל אלו לא עושים אותו "פגום".
"הצעד הרביעי נועד להחדיר בי מודעות לא רק לחסרונותי: הוא נועד להוסיף גם לערך העצמי שלי. יש לי תכונה טובה אחת לפחות. אני מרמה את עצמי בהתכחשי לכך. שיפור של פגם אחד באופיי, גם הוא נחשב לתכונה טוב: הרצון לשנות דורש בגרות" (תכנית להתקדמות. חשבון הנפש של הצעד הרביעי באל-אנון).
אז כן. לעלות על פגמי אופי זה טוב. אבל חצי עבודה. כי המודעות צריכה להיות לא רק לגבי החסרונות שלנו, אלא גם לגבי היתרונות שלנו. וכאשר אהיה מודעת לפגמי האופי שלי, אסור לי לשכוח להיות מודעת באותה מידה לתכונות הטובות באופי שלי, כל זה ביחד יהיה מודעות עצמית.
זה חשבון נפש של צעד 4. וזה לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני!
ואסור לשכוח, כמה שאכיר את עצמי בכל נקודות האופי שלי, ואגיע לקבלה עצמית-אוהב את עצמי. ואיזה טוב ה'!
בניגוד לעץ השסק-אם יש תכונה שמפריעה לי לחיים, ניתנה לי האפשרות להשתדרג… לשייף את התכונה הזו, לבנות אותה, ולמנף את החיים.
