לאחר שבעלך פנה לעזרה (אם זה לאתר, אם זה לקבוצות, אם זה למטפל אישי), מתחיל תהליך הגמילה והשיקום. מהרגע שבעלך התחיל את התהליך, אתם נכנסים לדרך שיש בה מוצא, ורבים וטובים עברו אותה והשתקמו, אך חשוב לזכור שהקצב והזמן שונים מאדם לאדם.
תוך כדי התהליך עלולות לצוף לבעלך תחושות קשות שהדחיק ביחס לעצמו, לעולם ולסובבים אותו, ולעתים גם ביחס אלייך. במהלך השיקום יכולות להתרחש נפילות, שעשויות לגרום לבעל לייאוש ולתסכול.
כאן נכנס התפקיד שלך כתומכת בתהליך של בעלך. אין לך שום אחריות על התהליך שלו, אך תמיכה מפרגנת ומאמינה יכולה לתת לו כוח ותקווה להמשיך ולמסור את נפשו על ההתנקות מפורנוגרפיה.
אם קשה לך לתמוך בתהליך, תני מקום לרגשותייך. אם יש צורך ניתן לפנות לטיפול אישי או להשתתף בקבוצות תמיכה לנשות מכורים, וגם להיכנס לפורום האינטרנטי לנשות מכורים, שם תוכלי למצוא מקום לביטוי מצוקותייך, לשתף ולצאת מהבדידות ולקבל כוח לתמוך בבעלך. ניתן גם ליצור קשר עם מנהלת אגף הרעיות ב"שמור עיניך" לתיאום שיחה טלפונית (פרטים בסוף החוברת).
לרוב, אנו הנשים העדות העיקריות לתהליך השיקום של הבעל, ולכן הפרגון והעין הטובה שלך על בעלך משמעותיים ומחזקים כל כך ויכולים לתת כוח לצעד הבא. דבר שחשוב לזכור גם על בעלך וגם על עצמך ועל כל באי עולם – כשנבוא לעולם האמת ישפטו אותנו לא על התנאים ההתחלתיים שאתם הגענו לעולם, אלא על העמל שעמלנו להתקדם ולהשתפר. בעלך לא בחר להיוולד עם יצר שיפיל אותו, אבל הוא כן בחר להילחם בו בכל הכוח. לכן חשוב כל כך המבט שלך, שרואה את ההשתדלות ואת המסירות שלו, עם או בלי תוצאות. ובע"ה כמו רבים וטובים הוא יצליח ויתנקה ותשובי להיות האישה היחידה והתמה בשבילו.
לו הייתי יכולה לעזור לך
אם הייתי יכולה, לעזור לך
שתי ידי, הן מושטות אלייך
(אם הייתי יכולה)
להיות לך מגדלור באפלה
קרן אור אחות קטנה
זהו שיר בשם "מגדלור" של הזמרת מיקה קרני, שנכתב על ידי אימא לבת מתבגרת הסובלת מהתמכרויות.
את השיר השמיע לי בעלי באמצע תהליך ההחלמה, ואמר לי: כמה אני צריך אותך, את המגדלור שלי.
מוזר, חשבתי לעצמי, עד עכשיו תמיד אני התחננתי בפניו שיאיר לי פנים, שיראה לי את הטוב שבי, שיעזור לי לגשש באפלת החיים.
תמיד הוא היה החזק, היציב, שבכל פעם שאני מפגינה את המקום הפגיע שלי אני נתקלת בזלזול וברתיעה.
עם הדימוי העצמי שלי אני נאבקת שנים. כשהתגלתה ההתמכרות של בעלי, באותו רגע זה ממש לא תרם למאבק שלי. רק החליש והגביר את הכוחות השליליים שבתוכי. זוכרת את עצמי צועקת לאבא שבשמים שכנראה טעית בכתובת, ניסיון כזה תעמיד אישה חזקה עם ביטחון עצמי בשמים, ובמחילה, זו ממש לא אני.
ועם תהליך ההחלמה אני נחשפת לאט לאט לרגשות הרוחשים אצל בעלי פנימה, רגשות אותם קבר במשך שנים מתחת מעטה עבה של התמכרות: שנאה עצמית, ריקנות, חרדות, ובדידות.המעטה היה עבה כל כך, עד שהאמנתי בכל לבי לאשליה שמכר. הייתי בטוחה שאני נשואה לבעל חזק וגיבור שלעולם לא מתפרק.
ולאט לאט המעטה מוסר, וגם אני מגלה דברים חדשים על עצמי.
כמה חלשה חשבתי שאני, ופתאום אני מוצאת את עצמי משענת מלאת חמלה ואמונה. כמה נמוך היה הדימוי העצמי שלי, ופתאום אני מגלה עד כמה אני יקרה לבעלי, שמוסר את הנפש למעננו בתהליך ההחלמה.
כמה בדידות הרגשתי במצוקותיי, ופתאום אנחנו צועדים ומחלימים ביחד, מחבקים את הילד הפנימי של כל אחד, את הבורות המשותפים.
אני מגיעה למפגשי האס-אנון. שומעת שוב ושוב "אוהבים אותך". חשה את צער השכינה של כולנו, שזקוקות לחיבוק ואהבה.
ואני משלימה עם חסרונותיי, עם חסרונותיו, מאפשרת לעצמי ליפול ולקום שוב ושוב. כבר לא מצפה מעצמי להיות מושלמת.
אני שלמה עם חוסר שלמותי. אוהבת את עצמי כמו שאני, אוספת קרני אור קטנות, שהולכות וגדלות לכדי מגדלור באפלה, בשבילך ובשבילנו, בעלי.
