הידיעה שבעלך חיפש במחוזות זרים יכולה לפגוע בדימוי העצמי החיצוני והפנימי. לרוב תחשבי: "אם הוא הסתכל על נשים אחרות, כנראה אני לא יפה, לא מושכת ולא מספקת אותו, הרי אם הייתי יפה בעיניו, למה שיחפש במחוזות זרים? אם הוא היה מאושר אתי, מה גרם לו להתדרדר עמוק כל כך?" גם המחשבות הללו הן טבעיות. תני להן מקום וחבקי אותן.
כמו שהסברנו למעלה, הצפייה של גברים בפורנוגרפיה אינה קשורה למצב הזוגיות. ברוב המקרים הם נפלו לזה בלי שידעו לאן זה יוביל, ונתקעו בגלל האופי הממכר של הפורנוגרפיה.
אם כן, אין לנפילתו של בעלך שום קשר אלייך. לא את גרמת לנפילותיו, ואת גם לא תוכלי להוציא אותו משם. רק הוא יוכל לעזור לעצמו!
לכן, כאשר עולות לך תחושות שמורידות לך את הדימוי העצמי, קחי זאת כהזדמנות להעצים ולהגדיל את עצמך, לחוש טוב בתוכך ועם גופך. זכרי כמה בעלך נאבק עם הדימוי העצמי שלו וכמה את יקרה לו! עשי כל שביכולתך להעצים את עצמך ולקבל את עצמך כמו שאת!
הדרכים להעצים את הדימוי העצמי רבות, והן שונות מאישה לאישה. הקשיבי לעצמך ובחרי בדרך להעצים את עצמך.
זה יכול להיות דרך לימוד והתחזקות רוחנית, שיפור דימוי הגוף באמצעות טיפוח חיצוני או פעילות גופנית ותנועתית, עשייה שממלאת ומעצימה אותך, חוגים, מפגשים עם חברות, השתתפות בקבוצות העצמה לנשות מכורים וכו'.
ככל שתשקיעי בהעצמה העצמית שלך, כך הדימוי העצמי שלך יעלה, כוחותייך יתעצמו ותוכלי לתמוך בבעלך בתהליך ההחלמה ממקום בריא, שלם ומועצם.
שיתוף אישי:
אז אם אני יכולה להצביע על התקופה שבה הייתי חסרת ביטחון עצמי, אהבה עצמית ודימוי עצמי חיובי – זו דווקא התקופה הזו, של לפני.
כשנחשפתי בפעם הראשונה לזוועה שהסתתרה בבית, לא ידעתי את נפשי. כשעיניי נצרבו מתמונות השטן שמצאתי במחשב, הלב שלי, שכבר ידע שברים ורסיסים, התכווץ ופסק מלפעום. הייתי פשוט בהלם.
מוזר, אבל דימוי גופני טוב דווקא היה לי. בעלי שליט"א תמיד היה גאה באיך שאני נראית, ואמר לי את זה הרבה. אז למה הוא צופה בגופן של נשים אחרות? רבש"ע, לא יכולתי להבין.
בתוך כל ההלם והבלגן של חשיפת הסירחון במחשב הוא נשבע שהוא אוהב אותי ותמיד אהב אותי.
שאני הכי יפה ומושלמת בעיניו. ושהוא… ושזה… שלא… לא קשור אליי… בעיה שלו… ואני לא הבנתי מה נפל עליי.
בחסדי שמים זמן קצר לאחר שבעלי נכנס לתכנית נכנסתי גם אני לאס-אנון, והחיים קיבלו תפנית. התחלנו להבין. הוא את עצמו, ואני את עצמי. כל אחד עסק באיחוי השברים שלו. אני מדביקה לאט לאט את השברים, והם עדיין עדינים וקטנים ורגישים. לפעמים הם מתפוררים ומתנפצים.
עם עזרה של התכנית, חברות אס-אנון והספונסרית, אני בונה כל הזמן עוד רסיס ועוד אחד. לאט לאט. שואפת להתקדמות, לא לשלמות.
האם אני בטוחה בעצמי? לא תמיד. אבל הדרך שבה אני הולכת בטוחה יותר מתמיד.
האם אני תמיד אוהבת את עצמי? לא תמיד. אבל אני שומעת "אוהבים אותך" יותר מתמיד.
לא מושלמת, אבל שלמה עם עצמי.
והיום אני זוכה לחוויות-מתנות, שפעם חשבתי שתמיד יישארו בגדר חלומות.
