אני אשת מכור. עד לא מזמן הייתי עסוקה כל הזמן בבעלי ובמחלה שלו, אך באסירות תודה זכיתי להצטרף לקבוצה של נשות מכורים, ושם התחלתי לגלות את עצמי. הבנתי בדרך הקשה, שכל עוד אתמקד בבעלי, חיי אינם חיים. הייתי עולה ויורדת איתו, עם מצבי הרוח שלו, ומצבו הרגשי והנפשי.
הגעתי לקבוצה בגלל בעלי, והמשכתי לבוא בשביל עצמי.
בעבודה אישית ובתמיכת החברות הנוספות, התחלתי לגלות את הבעיות שלי, התלות שלי בבעלי, הפחדים, הביטחון עצמי הנמוך ועוד. אני עושה את תוכנית 12 הצעדים ומטפלת בעצמי, בפגמי האופי שלי, מודעת לרגשות ומנהלת אותם נכון, ואסירות תודה זוכה לטעום טעם שלווה בחיי.
זה אולי ישמע לכן מוזר, אבל היום אני מבינה שגם לי יש בעיות לטפל בהן. הבעיה הגדולה היא ההתמכרות של בעלי, אבל גם לי יש בעיה עם רגשות והתנהלות. בצורה פרדוקסלית, יוצא משהו טוב מכל ההתמכרות הזאת, כי ככה אני מוכרחת לטפל בעצמי, לצמוח מתוך הקושי ולגדול, ואז אני מקבלת הרבה מתנות של שינויים חיוביים בכל מישורי החיים, בעבודה, הורות, זוגיות, מערכות יחסים טובות עם הזולת, והדבר החשוב מכל- שלוה!
כעת אני נמצאת בתקופה קצת קשה, בעלי ואני עושים המנעות מיחסים כחלק מההחלמה שלי ושלו גם יחד. עד עכשיו הרגשתי שאני שוה כי אני מספקת לו… היום אני יודעת שאני בעלת ערך בגלל עצמי ובגלל מי שאני, עם המעלות והחסרונות שלי.
אני לומדת לתת לעצמי אהבה, והערכה ולא מצפה מבעלי ומאחרים למלא את החסר שלי, שואפת להתקדמות ולא לשלמות, אני לא מושלמת! לומדת להסתכל על הדברים היפים שבחיי, בזכוכית מגדלת ממש, וכך מתחילה לחיות. אני משתדלת לזכור שכפי שאביט על העולם, כך העולם ייראה לי!
