כשהתחתנתי הייתי צמאה לאהבה, לתמיכה, לשותפות. החלומות היו באמת נפלאים – אך הם נשארו בגדר חלום… היו לנו רגעים יפים ותקופות יפות. ואכן הייתה בינינו אהבה. אבל החיים הזוגיים היו מאוד קשים. הרבה כעס, עצבים, חוסר הבנה והכלה, חוסר סבלנות.
היתה לי פנטזיה כזו בה אני אורזת מזוודה ובורחת מהכול. מבעלי, מהילדים, מכל ההתמודדויות האלו של החיים. בורחת לאי בודד ושקט וחיה את החיים של עצמי. חשבתי שאני לא שווה. חשבתי שאני מעורערת בנפשי. חשבתי שאני קטנה מידי בשביל להתמודד עם החיים.
החלומות הנפלאים שהיו לי לא נעלמו לרגע, הם נשארו שם כדי להתנפץ לי כל יום בפרצוף, לשבור לי את הלב לרסיסים. שוב ושוב. הייתי עצובה מאוד. בכיתי המון. יום אחד זה קרה… פשוט הפסקתי להרגיש. ריקה ואימפולסיבית. ברחתי לאי בודד מוקף חומה – בתוך עצמי.
היו פעמים שלא יכולתי יותר וצרחתי לבעלי "אתה מתעלל בי רגשית". הרגשתי לידו את כל הרגשות השליליים, חסרת כל יכולת, חסרת דעה, חסרת שליטה, לא יוצלחית. לא חשבתי שיכול להיות אחרת. האמנתי שאני אשמה בזה שהוא כועס, שבגללי הבית מתנהל לא טוב. הייתי צריכה אישורים ממנו כל הזמן שאני בסדר, שאני מתנהלת בסדר, שאני מתלבשת בסדר, שאני מלבישה את הילדים בסדר… בהרגשה שלי הכל היה לא בסדר.
כל זה לפני שהכרנו את המושג "מכור" לפורנו או למין.
אז אם אני יכולה להצביע על התקופה בה הייתי חסרת ביטחון עצמי, אהבה עצמית ודימוי עצמי חיובי – זו דווקא התקופה הזו. של לפני. כשנחשפתי בפעם הראשונה לזוועה שהסתתרה בבית, לא ידעתי את נפשי. כשעיני נצרבו מתמונות השטן שמצאתי במחשב הלב שלי שכבר ידע שברים ורסיסים התכווץ ופסק לפעום.
הייתי פשוט בהלם. בעלי תמיד היה גאה באיך שאני נראית. ואמר לי את זה הרבה. אז למה הוא צופה בנשים אחרות? רבש"ע, לא יכולתי להבין. בתוך כל ההלם והבלאגן של חשיפת הסירחון במחשב הוא נשבע שהוא אוהב אותי ותמיד אהב אותי. ושזה… שלא… לא קשור אלי… בעיה שלו… ואני לא הבנתי מה נפל עלי.
בחסדי שמיים זמן קצר לאחר שבעלי נכנס לתכנית של 12 הצעדים, נכנסתי גם אני לתוכנית לנשות מכורים והחיים קיבלו תפנית. התחלנו להבין. הוא את עצמו. ואני את עצמי. כל אחד עסק בבניית השברים שלו.
אני מדביקה לאט לאט את השברים. והם עדיין עדינים וקטנים ורגישים. לפעמים הם מתפוררים ומתנפצים. עם עזרה של התוכנית, חברות אחרות בתוכנית והספונסרית, אני בונה כל הזמן עוד רסיס ועוד אחד. לאט לאט. שואפת להתקדמות לא לשלמות.
האם אני בטוחה בעצמי? לא תמיד. אבל הדרך בה אני הולכת בטוחה יותר מתמיד. האם אני תמיד אוהבת את עצמי? לא תמיד. אבל אני שומעת "אוהבים אותך" יותר מתמיד. לא מושלמת, אבל שלימה עם עצמי.
והיום אני חווה מתנות שפעם חשבתי שתמיד יישארו בגדר חלומות.
