השורות הבאות נכתבות מתוך כאב,
והרבה תחושות מבולבלות ומעורבות בלב.
האיש שאותו החשבתי כאיש ובעל אוהב,
השאיר אותי בפה עם טעם צורב.
זה זמן שאור אדום לי הבהב,
כשיקירי שעות דבוק לנייד ולמחשב.
ועוד סימן שאלה שוב לי אורב…
ואני תהיתי, לֶמַה שם הוא בדיוק תאב?
סתם, במקרה, בצורה מוזרה,
את האמת גליתי, וזה היה נורא!
הגבר, באינטרנט, מצא יופי של חֶברה,
ולתאר מה קרה שם רק עושה לי רע…
כבר לא משנה אם זו אישה או בחורה,
מהשמיים פשוט נעלמה המורא.
ועכשיו אני מנסה להמשיך הלאה ולהתמודד,
ומגילויי החיבה והתוכנית להתעודד…
משתדלת להפגין יחס אוהד,
לסלוח, לתת צ'אנס, ולא לערוף את הראש כמורד
למרות שלא בכל רגע הלב רוקד
רוצה להחזיר את רגש האהבה שימשיך להיות יוקד.
מחפשת רעיון, אולי עצה, את דרך המלך כיצד נמצא.
אמנם נאמר "אשת חייל מי ימצא"
אבל אני חשה שכלים אין מספיק בנמצא.
אז מהו המתכון להתגבר על הכאב,
לתת אמון, ולסלוח מכל הלב?
לחוש באמת רגש אוהב,
ולהתמסר שוב עם כל הלב?
